וַיָּ֖קָם וַיֹּ֣אכַל וַיִּשְׁתֶּ֑ה וַיֵּ֜לֶךְ בְּכֹ֣חַ ׀ הָאֲכִילָ֣ה הַהִ֗יא אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה עַ֛ד הַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽב׃
צרור המור
ויזד יעקב נזיד. כמאמרם ז"ל לפי שאותו היום מת אברהם לפי שלא יראהו יוצא לתרבות רעה ורצה להברות לאבל. ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי לי ראוי זה המאכל שאני אדמוני. ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי. הנה המלחמה לנו פנים ואחור מצד הענין וקדושת יעקב ואיה רחמנותו להתנהג באכזריות עם אחיו. והכתוב צוח אם רעב שונאך האכילהו לחם וכ"ש אחיך בשרך. ומצד הלשון כאומרו מכרה כיום. וכן השבעה לי כיום. מה היום מיומים. ובמדרש הנעלם אמרו שיעקב היה יושב אהלים אהלו של שם ואהלו של עבר והם שנתנו לו עצה זו. וזהו ויזד יעקב נזיד. כמו כי בדבר אשר זדו שתרגומו דחשיבו. ולכן יעקב חשב בעצה זו שאמרו לו שם ועבר יש לך לידע כי זה האיש הוא יועץ בליעל ועתיד לענות אדם בריבו. וכל מלחמתו עם בניך והוא בלען והוא שתיין והולך אחר התאוות. וסימן זה יהיה בידיך כי אתה סימן לבניך. שאם זה האיש ימכור בכורתו בעד ככר לחם יהיה סימן לבניך. כי ביום הדין הגדול לא יוכל עם בניך ויתפרש מהם מכח האכילה והלעטה משעיר עזאזל. ואחר שראה שמכר לו הבכורה בשביל אכילה והלעטה שמח. כי כן יעשה לבניו. והקטיגור יעשה סניגור כאומרם בפרקי ר' אליעזר שאמר סמאל יש לך עם כמלאכי השרת וכו'. ואני סבור כי לפי דרכם ז"ל יאמר מכרה כיום וכן השבעה לי כיום. לרמוז על יום הדין שכמו שעושה עתה מכח האכילה. כן יעשה לבניו לאותו יום המיוחד שהוא יום הדין מכח האכילה של שעיר עזאזל: